איך אפשר לרצות אבל לא להיות תלוי בתוצאה??

עד לפני כמה זמן האופציה  הזו מבחינתי הייתה בלתי אפשרית.

אפליקציה לא פעילה במערכת.

אני רוצה שמשהו יקרה ומייד הופכת להיות קשורה לתוצאה - כוחות לחץ פנימיים ולא נעימים לא נותנים מנוח.

מה החיסרון של להיות תלויה בתוצאה??

אם זה ילך – אני מבסוטה.

אם לא – מתוסכלת.

אם זה יקרה - אני מוצלחת, בעלת ערך, אני על הגל

האגו שלי מאוד מתרגש – ניצחתי את המטריקס, אין דבר שאני לא יכולה לעשות!

אם לא – אני כשלון, אני דחויה, אין לי מה להציע לעולם, העולם לא רוצה את מה שיש לי להציע – הקורבנות עולה על במת המשחק ונותנת את ההופעה שלה.

חסרון נוסף – המערכת הנפשית שלי כל כך עסוקה בחשש שאני אכשל, ובמה יהיה אז, כך שהיא לא פנויה לתמוך ולגבות את התהליך, להציף אותי ברעיונות חדשים ויצירתיים, לעודד, להעריך ובטוח שהיא לא נהנית מהדרך.

גם אם אגיע ליעד הדרך היא דרך חתחתים – עמוסה בקושי ובסבל

מה שיכול לגרום לי לשקול שנית, להתמהמה ולהימנע בפעם הבאה שארצה לצאת לדרך.

זה לא חייב להיות כך..

מה ה"שוס" של לא להיות תלויה במטרה??

במקרה כזה – אני לא מוגדרת ע"י משהו חיצוני, יודעת את ערכי – והוא בלתי תלוי.

אני פשוט לומדת ממה שלא הלך לפעם הבאה.

מדייקת את עצמי, בודקת שוב אם זה באמת מה שאני רוצה? מתארגנת מחדש וממשיכה.

כוחות ההתמדה, היצירה והרצון שלי משוחררים,

 האנרגיה הנפשית שלי לא תקועה בתחושה של הצלחה או כישלון – ואני יכולה לפעול בהתמדה להגשמת המטרה.

יש לי סבלנות, ואני מוכנה ללמוד. יש דברים שלוקחים את הזמן שלהם.

אני יכולה פשוט לשחק – אם זה לא יעלה מיד, או איך שאני רוצה אני אמשיך לשחק עד שזה יקרה.

אני קשובה למה שקורה בתוכי ומחוצה לי. אני קשובה לסימני הדרך שעוזרים לי לדייק את התנועה,

ואני באמת יכולה להנות מהדרך

מה מאפשר את התנועה היפה הזו?

חיבור פנימה לרצון מזוקק, אותנטי, טהור שמבקש להביא עוד מהשפע שלו לעולם במחול של נתינה וקבלה. יכולת לעבוד עם פני הנפש השונים – מחשבה/ רגש/ תודעה לנהל ולתאם אותם כלפי הרצון המזוקק.

יכולת לעבוד עם מה שקורה בשטח מתוך נקודת מבט חיובית הרואה את מה שקורה כהזדמנות לצמיחה😌